איך טיפול של פגישות בודדות יכול לפתור בעיות גדולות כמו דיכאון אחרי לידה או פוסט-טראומה? 

טיפולים שונים יוצאים מהנחות מוצא שונות של מה הבעיה, ומה הפתרון, ולכן לוקחים פרקי זמן שונים.
הטיפול הפסיכודינמי, שאינו מוכח מחקרית ואורך זמן רב, הוא למרבה הצער עדיין הטיפול הסטנדרטי בישראל. גישה זו מניחה שהבעיה טמונה בחלקים לא מודעים, ושלאט לאט, ככל שחלקים אלה יעלו למודעות, המצב ישתנה. בפועל, התוצאה היא שאנשים מאוד מודעים למקור של בעיותיהם, אך הידיעה מנין דבר כלשהו מגיע, לא עוזרת לו ללכת. מודעות הוא תנאי הכרחי לשינוי, לא תנאי מספיק. פעמים רבות במדינות אחרות, כשאני מספרת שהטיפול הדומיננטי בישראל הוא טיפול פסיכודינמי, מסתכלים עלי בחוסר אמון מעורב ברחמים. 
בשיטת הטיפול השניה הכי נפוצה בישראל, הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, ההנחה היא שמה שגורם לבעיה אלו מחשבות שליליות שמובילות לרגשות שליליים, ולכן בטיפול צריך לחשוף את אותן אמונות שליליות ולהחליפן באמונות אדפיטביות יותר. למרות השוני מהטיפול הפסיכודינאמי, עדיין יש כאן שתי בעיות:
ראשית, המחשבות לא מגיעות מוואקום, הן נוצרו מסיבה מסויימת. אך כאשר מתייחסים אליהן כבעיה ולא סימפטום, הן ממשיכות להגיע. שנית, צריך כל הזמן לתרגל את שינוי המחשבות והאמונות. הטיפול לא מסייע אם לא מתרגלים בין הפגישות, ואם מפסיקים לתרגל המצב מתדרדר לקדמותו.
ב-EMDR, המחשבות השליליות הן לא הבעיה, אלא סימפטום אירועים מוקדמים יותר שלא השלימו עיבוד ולכן עדיין משפיעים עלינו בצורתם הגולמית. בטיפול, אנו מזהים את האירועים שהיו מציפים מידי, overwhelming  בעת התרחשותם, ומשלימים את העיבוד שלהם. המוח באנושי יודע לעשות את העבודה הזו, ובטיפול אנו יוצרים את התנאים שמאפשרים את השלמת העיבוד בצורה מהירה. המחקרים מראים שוב ושוב 77%-90% החלמה מפוסט-טראומה, בתוך 5-12 פגישות של EMDR.
ההבדל בין שיטה יעודית לשיטה לא יעודית לטיפול בפוסט-טראומה, יכול להיות ההבדל בין טיפול של מספר שעות אושבועות, לבין טיפול של שנים מאד ארוכות. גם במקרים מורכבים במיוחד, ההבדל יכול להיות בין חצי שנה של טיפול מוצלח, ל-15 שנים של טיפול מוצלח פחות.

יש משל שאני נוהגת לספר, וממחיש לדעתי את ההבדל בין שיטות הטיפול השונות. אישה עומדת ליד נהר ומצילה נשים טובעות מהמים. היא מצילה עוד ועוד נשים עד שיום אחד היא קמה והולכת. שואלים אותה - "לאן את הולכת, מי יציל את הנשים הטובעות מהמים?" והיא עונה - "אני הולכת לראות מי זורק אותן מהגשר!".
יש שיטות טיפול שלאט לאט עוזרות למטופל לשים לב שזה לא מקרי שיש נשים במים בהווה, יש משהו מהעבר שזורק אותן לשם.
יש שיטות טיפול שעוזרות לזהות יותר מהר שיש נשים במים, ולשפר סגנונות שחיה כדי להציל אותן משם.
ב-EMDR לעומת זאת, אנו מעיפים את הבריון שזורק את הנשים מהגשר. 

בפגישה אחת עד שלוש פגישות, בעזרת טכניקות זיהוי מתאימות, אפשר לזהות אירועי עבר שרלוונטיים לסבל של המטופל היום. לא צריך להכיר את תולדות המטופל לעומק, מספיק להכיר ברמה שמאפשרת לזהות שלמטופל יש משאבים שמאפשרים עיבוד, ולבנות תוכנית טיפול. זה קורה באותן פגישות ראשונות, ואחריהן אפשר להתחיל לעבד. 
אין שום סיבה להסתפק בעזרה וחיזוק, כשאפשר לספק שינוי אמיתי. אין דבר חזק יותר מהיכולת של הגוף שלנו לרפא את עצמו, כשיש לכך את התנאים הנכונים. ב-EMDR לא נותנים כלים להתמודדות עם הסימפטומים, אלא משלימים את העיבוד של האירועים שיצרו אותם. כלומר, לא משנים את התגובה שלנו לאירוע, אלא את האופן שבו האירוע שמור אצלנו. 
הרי איך העבר משפיע עלינו? באמצעות האופן שבו הוא נשמר אצלנו בזכרון. זה מה שמשנים ב-EMDR.